יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

חיסולו או נסיון החיסול של מוחמד דף

חיסולו או נסיון החיסול של מוחמד דף


בשעת כתיבת שורות אלה לא ברור אם מוחמד דף חוסל או לא חוסל. מה שכן ידוע הוא, שבנסיון החיסול נהרגו אשתו ובתו. "בלתי מעורבות" כפי שאלה מכונות שכלי תקשורת כאלה ואחרים.

האדם הנאלח הזה, שידיו מגואלות בדם היה יעד לחיסול זה שנים רבות אך תמיד הצליח לחמוק מהמוות. לאחרונה נודע שלפני זמן מה היתה אפשרות לחסלו והאפשרות הוצגה לדרגים הבכירים לצורך אישור. החיסול בוטל משום שהמחיר אז היה חיסולו ביחד עם משפחתו. על פניו, הבחירה שלא לחסלו נבעה מטעמי מוסר. אך האם זו באמת היתה הבחירה המוסרית?

ראשית, יש לציין שהאדם הזה מוכשר מאוד במה שהוא עושה- טרור. ידוע היום שהוא מהיוזמים והמקימים של המערך הרקטי נגד ישראל. עוד ידוע שהוא תומך נלהב של שימוש במנהרות הטרור לצורך פיגועי תופת (מגה פיגועים). אם היה מחוסל בזמנו, אמנם היינו צריכים לשאת על מצפונינו את חיסולם של בני משפחתו, אך היו נחסכים חיי ישראלים רבים (ועוד חיי ישראלים שיגדעו בעתיד "בזכות" פועלו). האם זה באמת מוסרי להעדיף את חייהם של אויבינו על פני חיי בני עמינו? ודאי שלא.

שנית- אילולא האיש הזה היה בחיים, פני המלחמה היו ניראים אחרת. ידוע ומפורסם שהוא בעל כישורי הנהגה מעולים, ומשפר את יכולות חמאס. הוא דוחף תמיד להתקפיות. כתוצאה מכך ישראל נאלצת להגיב בעזה, ועד כה במלחמה הנוכחית נהרגו מעל 2000 ערבים תושבי עזה. יתכן שבחיסול דף ומשפחתו היו נחסכים חיי ערבים רבים. כך שגם מי שאינו מחובבי ציון, היה אמור להעדיף את תרחיש החיסול.

מסקנה לעתיד היא, שאם עומדים בפני אפשרות של חיסול מגה טרוריסט במחיר של קורבנות נוספים בלתי מעורבים מבני האויב, צריך לקפוץ על ההזדמנות ולא להתמהמה. מחיר אי החיסול גבוה בהרבה. וממילא אין מה להצטער על משפחתו שנהרגו בחיסול/נסיון החיסול האחרון.

באותו הקשר:

שיחת פייסבוק שהיתה לי היום

אלון על חיסול מוחמד דף:
מה זה משנה עוד מחבל פחות מחבל? את המחשבה של הפלסטינים אי אפשר לשנות, אנשים שאין להם מה להפסיד וכבר איבדו הכל לא "ירתעו" - אז מספיק עם השקר הזה של הרתעה. 
אנחנו מנצחים בקרב אבל מפסידים במערכה, כבר אי אפשר להיות ישראלי בכל מקום אפשרי מגנים אותנו ומחרימים אותנו. ישראל חייבת להפטר מהכיבוש ומהמצור או שלעולם נהיה מצורעים כמו צפון קוריאה. 
נאהב את זה או לא אבל בעיני העולם אנחנו הצד הרע פה לא הטוב

אני:
ודאי שזה משנה. ראשית מדובר באדם מוכשר מאוד שעדיף שניפטר ממנו, ויפה שעה אחת קודם. נכון, יהיה לו מחליף, אבל רוב הסיכויים הם שהוא לא יהיה "מוצלח" כמוהו, ואם כן- נחסל גם אותו.
שנית- מה אתה מתרגש מכך שמחרימים אותנו. תסתכל אחורה- 2000 שנה אחורה- ותראה לי בבקשה תקופה שבה היינו אהודים על עמי העולם. אף פעם לא היינו אהודים, רק שבעבר היינו גם חלשים בנוסף לכל. עכשיו אנחנו חזקים, תתנחם בזה ותפסיק לנסות לרצות אחרים

יום שלישי, 29 ביולי 2014

מדוע אסור להפסיק את מבצע "צוק איתן"?

מדוע אסור להפסיק את מבצע "צוק איתן"?
Tuesday, July 29, 2014
4:58 PM
מכירים את סדרת הילדים "פאואר ריינגרס"? הרשו לי להשתמש בה כמשל:
 הסדרה, הנמשכת על פני מספר רב של עונות ופרקים מציגה מאבק בין טוב לרע- פאואר ריינג'רס מול המכשפה "ריטה". בכל פרק ריטה תוקפת את הריינג'רס באמצעות נשק חדש בתקווה שהפעם היא תנצח. הריינג'רס מתאימים עצמם לאיום, לאחר קרב קשה המתנהל אגב הריסת העיר בה הוא מתרחש הם מנצחים והשקט שב על כנו. מדוע הסיפור הזה יכול להיות ממוחזר פעם אחר פעם, פרק אחר פרק? התשובה לכך פשוטה- אין בסיפור הכרעה. אם היתה הכרעה- הריגת המכשפה/הריגת הריינג'רס, הסדרה היתה נגמרת באותו פרק. כל עוד המכשפה לא הורגת את הריינג'רס, ומצד שני לא מתה בעצמה, היא תמשיך להילחם. כיוון שמדובר רק בסדרת ילדים, בואו נחזור למציאות.

 החמאס רוצה לחסל את מדינת ישראל. מדינת ישראל ועם ישראל, נעבך, לא רוצים להיות מחוסלים. אבל מנגד, לא רוצים להכריע. כך נוצר המצב האבסורדי בו מטעמי מצפון או מפחד ממלחמה אנחנו מאפשרים לחמאס להתקדם לאט ובטוח לעבר מטרתו- השמדת ישראל.
 כשמנהיגי חמאס מודיעים בעולם הערבי על "ניצחון" בסבב לחימה, הם לא משקרים. זהו אינו מהלך יח"צ שנועד לצרכי מורל גרידא. הם באמת מאמינים שהם מנצחים. מדוע? בכל סבב לחימה חמאס מציג יכולות שבעבר לא היו לא, הצלחות שבעבר היו מעבר להישג ידו. וישראל? ישראל מצליחה לשרוד. האויב מתקדם, ישראל מצליחה להדוף.
 בואו ננסה לבחון את ההישגים של מדינת ישראל עד כה במבצע "צוק איתן"- חיסול משגרי רקטות, חיסול רקטות, הסרה חלקית של איום המנהרות, הריסת שכונת "שג'עיה" העזתית (פגיעה מורלית). האם אילו הישגים המקנים לנו "ניצחון"? משגרים חדשים יוברחו לפה. רקטות חדשות ייוצרו פה. מנהרות חדשות יחפרו. שכונת שוג'עיה תשוקם בכסף סעודי/קטארי. ועל הנשקים שיהיו לחמאס בסבב הבא אנחנו עוד כלל לא יודעים. איפה בדיוק הניצחון שלנו?

זלזול באויב
אנחנו חייבים לתת את הכבוד הראוי לאויבינו, להבין שהם רציניים בכוונותיהם להשמידנו.
 בעבר הלא רחוק, הטרור הפלשתיני כלל בעיקר זריקת אבנים. "תקופת האבן" כונה האיום בפי רבים בישראל. לאחר מכן הגיעו פיגועי הירי ביו"ש- "למה הם גרים שם? שיחזרו לארץ" אמרו רבים על תושבי יו"ש. ופיגועי ההתאבדות. אלה כמעט נעלמו. ואז הגיעו הקסאמים. "צינורות מעופפים", שוב זלזלנו. ואז הגיעו הרקטות. לבאר שבע, אשקלון, אשדוד. "מסכנים תושבי הדרום". ולמרות התהליך הברור שמתרחש, רבים התנגדו להכרעה צבאית. הפעם הרקטות מגיעות לכל נקודה בארץ. וישנן המנהרות. "צריך לחסל את המנהרות, וללמוד להכיל את האיום הרקטי", אומרים רבים המצדדים בהפסקת אש. רגע, מה??

פיגוע הבלהות
"בצוק איתן" מנענו תודה לאל, אסון רב נפגעים. חמאס תכנן לנו את פיגוע רב הממדים הנורא ביותר שישראל היתה יודעת במידה וחלילה היה מתרחש.
 דמיינו לעצמכם- ערב ראש השנה. בכל היישובים הישראלים בעוטף עזה מאות משפחות יושבות לסעודת החג. באותה שעה כמה מאות מחבלים עושים את דרכם אל עבר היישובים. חלקם הקטן מחבלים מתאבדים, חלקם מתמחים בחטיפות (חומרי הרדמה, אזיקים וכו), והשאר לוחמי קומנדו מיומנים. ברגע אחד יוצאים כמה עשרות מחבלים בכל יישוב. האנשים הישובים לשולחן החג עדיין לא יודעים את שעתיד לקרות. כשהמחבלים מגיעים לריכוזי האוכלוסייה (חדרי אוכל של הקיבוצים, גינות ציבוריות ופרטיות וכו) מתחילה התופת- בתחילה המתאבדים מתפוצצים והורגים כמה עשרות בכל יישוב. מתחילה פאניקה, אז מתחילים מחבלי הקומנדו בירי- תחילה לעבר מחזיקי הנשק ביישוב, במידה וישנם, ולאחר נטרולם בירי אקראי. כמה תושבים שמצליחים לברוח מהזירה, נתקלים בחוטפים ונלקחים במנהרות לעבר הרצועה. התושבים נלקחים כבני ערובה, וכשכוחות הביטחון מגיעים, חייהם של אזרחים רבים מצויים בסכנת מוות מידית המנטרלת פעולת חילוץ.
 מנהיגי החמאס, מבושמים "מההצלחה" מודיעים חגיגית לישראל שאם לא ישוחררו כל המחבלים המוחזקים בישראל, המחבלים יוציאו להורג את בני הערובה. יישוב אחד בכל חצי שעה. הם משחררים סרטונים של החטופים המבוהלים מקריאים הודעות בעברית שנכתבו ע"י השובים.
 חלום בלהות? נמנע בדקה ה-90.

עם לבדד ישכון
Having said that,
למה אנחנו לא מכריעים? למה אנחנו מחכים?
"העולם לא ייתן להעמיק את הפעולה"
"אובאמה רוצה הפסקת אש מיידית ללא תנאים, ואתה תלוי בסיוע האמריקני!"
"האו"ם יגנה אותנו"
"מתים שם אזרחים חפים מפשע"

ישנן שלל סיבות למה לא להכריע. אבל האם משהו מאלה יגרום לנו להסכים להתאבדות?
יציאה מעזה בסיטואציה הנוכחית היא הפסד. שלא ימכרו לכם שניצחנו. כשחאלד משעל יטען שחמאס ניצח, הוא יאמר אמת. כי אירגונו התקדם עוד צעד לעבר הגשמת מטרתו המוצהרת של חמאס- השמדת ישראל. ואנחנו? אנחנו רק שרדנו עוד סיבוב.


בשלב זה כל אדם בר דעת צריך להסיק את המסקנה הבאה- בשום פנים ואופן אסור לצאת מעזה לפני שביצענו אחת משתיים- מיטוט החמאס או פירוק החמאס מנשקו. לא עוד "החלשת החמאס", "להוריד את חמאס על הברכיים", "לחסל את איום המנהרות". הסתפקות באלה היא הפסד. צריך לפעול בכל דרך שהיא להשגת המטרה הנ"ל, יהא המחיר אשר יהיה- אי השגת המטרה עכשיו מטרתה אסון בטווח הרחוק.

יום ראשון, 13 ביולי 2014

המורל הלאומי- המיתוס לעומת המציאות

המורל הלאומי- המיתוס לעומת המציאות
Sunday, July 13, 2014
3:32 PM
האויב הערבי בשנים האחרונות היה מלא תקווה. מלא תקווה להביס אותנו. מלא תקווה להגשים את החלום הערבי "לזרוק אותנו לים".
הסיבה לתקוותו היתה הלך הרוח בקרב עם ישראל, כפי שנתפשה על ידו. הוא הבחין ברוח נכאים השוררת בקרב הציבור- סדקים החלו להופיע בכל הרמות. ברמה המוסרית החלו להישמע קולות הטוענים שישראל היא מדינה שאיננה מוסרית, שהמדינה הוקמה על אדמה גנובה. ברמה האישית- קולות היורדים מהארץ קיבלו במה ונראה היה שמדובר בסכנה דמוגרפית ממש. בחינוך- בשיעורי אזרחות מדברים היום בעיקר על "הערבים אזרחי ישראל" ופחות מידי על נושאים המייחדים את ישראל באופן חיובי. ביכולתנו לאתגר שעומד בפנינו- תחזיות על מהפך דמוגרפי שיוביל לחיסול המדינה, הטרור שימוטט אותנו וכו' וכו'.

ברם, למרבה ההפתעה בעת האחרונה החמאס בפרט והאויב בכלל מגלים להפתעתם שהוליכו אותם שולל. אט אט הם מגלים שמה שהתקשורת הממסדית מכרה להם הוא קשקוש שאינו מבטא את רחשי ליבו של העם. ערוצי התקשורת המקובלים כמובן סיפקו לאויבינו ממתקים בשפע. אבל בימינו יש ערוצים עוקפי תקשורת ממלכתית. קמים עוד ועוד עיתונים, בלוגים, ערוצי וידאו המייצגים את רוח העם בצורה נאמנה.

למשל בימים אילו בהם נערך המבצע "צוק איתן". לדאבונם של אויבינו הם מגלים שאין קורלציה בין הדיווחים מלאי הפאניקה של יונית לוי וחבריה לאולפן על מתרחש לבין מצב הרוח הלאומי. בשעה שצוות החדשות ממשיכים להתמקד בשאלה "מדוע חמאס לא חותר להפסקת אש" החל מהיום הראשון למבצע, עמ"י מפגין סבלנות ונחישות לתת לכוחות לבצע את עבודתם. בשעה שעיתון הארץ מפרסם את דף המפקד הבא:



כעניין הראוי לגנאי ("מלחמת דת! איראן!"), הדף מתרבה ברחבי הרשת כמקור לגאווה בלוחמינו ובמפקדיהם.

אויבינו מגלים אט אט שה"סדקים" בחוסנינו הלאומי- הם אינם אלא תעתוע. הציניקנים והפוסט מודרניסטים הם המיעוט. נכון, הם שולטים במדיה הממלכתית- אך בזה מסתיים הדבר. ואויבינו עוד ימשיכו לגלות את חוסנו האמיתי של עם ישראל, שלא מתכוון ללכת מפה. זהו עם ישראל שיודע כי " "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת - השיבונו את נחלת אבותינו". זהו עם ישראל שיודע שאנחנו כן העם המוסרי שאנחנו מצווים להיות. זהו עם ישראל שיודע ש"נצח ישראל לא ישקר".

עמ"י חזק ואמץ!